• Amir Stein

קפטן מארוול


אני מחוץ לבית, אכן מחזה נדיר. צילום: קורל פרז

מעולם לא נתקלתי בכך כך הרבה שנאה באינטרנט כלפי סרט, כמו שניתקלתי בשנאה כלפי קפטן מארוול.

כאילו, אנשים, איפה היו האמוציות האלו כאשר הרסו לנו לחלוטין את היקום של פרסי ג'קסון, או כאשר הוציאו את כשף האוויר האחרון? אלו סרטים שאני עד היום לא יכול להזכר בהם בלי לקלל.

הקטע עם קפטן מארוול, הוא שלא ראיתי שום ביקורת עניינית. האש הייתה בסגנון של: למה לשחקנית אין תחת? למה הנרטיב הגברי לא קיים? למה השחקנית כל כך לבושה? איך השחקנית מעיזה לקרוא לעצמה פמניסטית?


"לא מפריע לי שהיא דמות נשית חזקה, מפריע לי שהיא לא גבר"

במשך שנים נשים הולכות לקולנוע ושומעות סיפורים גבריים, אבל זה בסדר. פעם אחת סרט לוקח על עצמו נרטיב נשי, והאינטרנט מתפוצץ. אז החלטתי לחרוג ממנהגי, ולצאת מהבית, לקולנוע, ולבחון במו עיני "הכצעקתה"?

את קפטן מארוול אני אבחן מנקודת מבט של מבקר ספרות, עם הכלים שאני מכיר כמבקר ספרות: טיב ואיכות הדמויות, הנרטיב, טיב ואיכות הסיפור, השימוש במסע הגיבור וכו. אז, הבה נתחיל!

תקציר מתוך האתר של יס פלאנט: אולפני מארוול מציגים – "קפטן מארוול", הרפתקה חדשה המתרחשת בשנות ה-90, תקופה שטרם נחשפה ביקום הסינמטי של מארוול. הסרט עוקב אחרי מסעה של קרול דנברס כשהיא הופכת לאחת מהגיבורים החזקים ביותר ביקום. בזמן שמלחמה גלקטית בין שני גזעים חייזרים מגיעה לכדור הארץ, דנברס מוצאת את עצמה וקבוצה קטנה של בני ברית בעין הסערה.

הביקורת: הסרט פותח בכך שהוא מציג לנו גיבורה עם פלאשבקים שמונעים ממנה לישון. אני חושב שהפתיח הזה הוא נהדר. אתם מבינים, אני, אמיר שטיין, רמתגני בן 22, ומארוול צריכים לגרום לי להתעניין בגיבורת על חזקה. להתעניין בה ולרצות להמשיך לראות את הסרטים, אולי אפילו לרכוש מרץ'. הטעות הראשונה שהמון סרטי גיבורי על עושים, הם מציגים לנו מרי סו, גיבורה שהיא כל כך נטולת פגמים, וכל כך כל יכולה, שאין לי- האדם הסביר- שום דבר במשותף איתה. כאן, מארוול לא עשו את הטעות הזו.

כאשר מספרים סיפור, אנו צריכים לבחור איזה נרטיב אנו לוקחים על עצמינו. קפטן מארוול הוא סרט טוב, בגלל שהוא לוקח על עצמו את הנרטיב שבגללו אנו מספרים סיפורים עוד מראשית הזמן- הנרטיב האנושי.

סיפור טוב הוא סיפור שלא מפחד להיות פגיע, פגום, כואב. גיבור טוב, לא רק צריך צוות טוב, כוחות טובים ומכשור על; גיבור טוב צריך קשיים אמיתיים נגדם הוא נלחם. הוא צריך אקספוזיציה כזו שתגרום לנו להיות אכפתיים, ולסחוט מאיתנו דפיקות לב ודמעות.

קפטן מארוול הוא סרט טוב, מאותה סיבה שהסרטים ליגת הצדק, והפשעים של גרינדלוולד הם כל כך גרועים. הוא לא מפחד להיות פגיע. הגיבורים לא מהמהמים זה לזה, הם מתחבקים. הם מדברים. הם משתפים. אנחנו לומדים עליהם, והם לא רק דמויות אקראיות שצצות ונעלמות.

מהדקות הראשונות של הסרט, אני מבין 2 דברים: 1. וירס מתמודדת עם קשיים, היא לא מצליחה לישון, יש לה סיוטים. 2. וירס היא אישה חזקה, שמתמודדת עם הקשיים שלה בעזרת הומור, ועל ידי כך שהיא מנסה לתעל את הקושי שלה לתוך אימון.

היא לא אישה חזקה כי הרגשות שלה נעלמים, היא אישה חזקה כי היא חזקה יחד עם הכאב והקושי.

גם הקשיים איתם היא מתמודדת, הם קשיים שמוכרים לי להחריד. בתור בן אדם שחי את 18 שנות החיים הראשונות שלו כאישה, אני לחלוטין מכיר את החוויה הזו שבה אומרים לי שאני לא מסוגל לעשות שום דבר, שנשים הן רגשניות מדיי, שאני צריך ללמוד לתעל את הרגשות שלי ולא לתת להן להפריע לי בחיים שלי.

אבל וירס לא הורגת את הרגשות שלה. אתם מבינים, להרוג רגשות זה קצת כמו חימום חלב לפני עידן הפיסטור. אתה הורג את החיידקים המוגלתיים, אבל על הדרך אתה גם רוצח את ה פרוביוטיקה ושאר הדברים שאמורים לעזור למערכת העיכול שלך. אי אפשר לוותר רק על הכעס ולשאר עם היכולת לחוש אהבה ויופי. אם אתה מוחק את הכעס, אתה גם מוחק את כל הרגשות האחרים שהופכים את החיים שלנו לנסבלים.

כשאני מגיע לסוף הסרט, ורואה את הגברת מכסחת לרעים את הצורה, זה רק אחרי שאני מבין כמה היא אנושית. זה רק אחרי שאני מפתח כלפיה רגשות חזקים של חברות. כשאני מריע לה, אני מריע לה כמו קרוב שראה אותה צומחת ומתפתחת מגיל 3. לא רק היא עוברת תהליך, גם אני עובר תהליך. והתהליך הזה מהמם.

התבנית של הסרט גם הייתה מעניינת. שילוב של מסע הגיבור עם טיפה טוויסטים מעולם המסתורין. דברים הם לא בהכרח מה שהם נראים על פני השטח, ואנו צריכים לבחור במי לתת אמון, ובמי לבעוט חזק במפשעה.

לגבי פוליטיקת הזהויות. אני לא ראיתי שום פוליטיקה בסרט, ראיתי בפשטות סיפורים אמיתיים, שסופרו דרך 2 זוגות עיניים שבדרך כלל הקולנוע לא מאפשר לנו להתבונן דרכן. 2 נשים, שנאבקות להיות טייסות קרב. האחת אפרו- אמריקאית ואמא, והשניה היא פשוט אישה, עם קשיים שכל אישה חוותה במהלך חייה.

לא ראיתי פה איזו אמירה רדיקלית, או משהו שאמור למשוך תשומת לב. אלו סיפורים אותנטיים, שסופרו בצורה מאוד טובה, ולא הרגישו לי מלאכותיים או מאולצים. אם כבר, מה שמרגיש מאולץ ומלאכותי, זה הנרטיב של שתי נשים שמנסות לכסח אחת את השנייה בכל סרט אפשרי, או פשוט לשנוא אחת את השנייה, כי זה מה שנשים עושות (???). או הקיום של נשים רק כמושא אהבה של מישהו.

הסרט כן גלש קצת לפינה הפחות אהובה עלי, פן- סרביס (FAN SERVICR). כאילו, אנחנו אוהבים אותך פיורי, אבל זה היה מעט מאולץ.


אז האם קפטן מארוול הוא סרט מושלם? התשובה היא לא. היו בו כמה וכמה פגמים שממש עיצבנו אותי. *** ספוילרים *** למשל, אתם לא יכולים להראות איך קבוצה מסוימת מענה מישהי, וגונבת לה את המחשבות שלה- ואז לצפות ממני פשוט לראות אותם בתור הטובים. וגם, אני מבין שוירס מכילה מאיץ ענקי, אבל איך זה מסביר את העובדה שהיא בחלל החיצון ללא כל כלי עזר לנשימה? (בדקתי, היא לא הייתה עם מסיכה). וגם, למה בשם האולימפוס אתם מראים לי את וירס שנים אחרי בלי שהיא הזדקנה במילימטר? אתם מצפים ממני לחשוב שהיא חיה עם מאיץ חלקיקים ענקי, והוא לא דורש ממנה כמויות אדירות של אנרגיה?

לסיום: אז האם אני ממליץ על קפטן מארוול? התשובה היא כן, אם אתם רוצים סרט עם אחת הגיבורות על הכי מגניבות, כזו עם כוחות עוצמתיים ומגניבים ויכולת לכסח לאנשים את הצורה. הוא גם מומלץ אם בא לכם לראות סרט אנושי, כזה שנוגע לכם בלב, בו בזמן שהוא מזרים לכם כמויות אדירות של אדרנלין למח. בקיצור, לכו כבר לראות אותו!




164 צפיות1 תגובות
?היי, מה קורה 
  • White Facebook Icon

© 2023 by אמיר שטיין . Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon
להרשמה

היוש, קוראים לי אמיר שטיין    ואני בן 22.

כבר שנים שאני יודע  שבכל מקום בעולם בו אני אהיה, לא משנה מה המצב או הסיטואציה, כל חובב ספרים שאני אפגוש יהפוך מיד לחבר.

מקווה לצרף אתכם/ן לרשימה:)

כדי שתוכלו לקרוא סקירות ברגע שהן מתפרסמות, ועוד הפתעות שוות, מומלץ להרשם ממש כאן.