• Amir Stein

בת אודין

23:49, הידיים שלי מחזיקות בדף האחרון של הספר. המח שלי מסרב להאמין שאני בדף האחרון. אני עדיין מרגיש את הלב שלי פועם בעוצמה, את הנשימה המהירה שלי, את החרדה, העצב והפליאה שכותשים את הלב שלי דק דק.

אני ככה מ 11 בבוקר, קורא, לוגם את הדפים. עוצר מדי פעם כדי לאכול עוגיה או לשתות כוס מים. אבל לא מצליח באמת להסיר את העיניים שלי מהדפים. וזהו, המסע הזה הגיע אל קיצו. 560 עמודים תמו. ואני נותר פה, להרהר בחיים שאחרי הסיפור. במשמעות החיים. בגורל של הדמות שכל כך נקשרתי אליה, ועכשיו היא ממשיכה להתקיים במחוזות הדמיון בלבד.



תקציר מההוצאה: "בגיל חמש עשרה מגלה הירקה שהיא לא כמו כולם. היא בת אודין, יצור מעולם אחר. אין לה זנב, והיא לא מסוגלת לחוש את קסמה של הארץ. לפי האגדות היא גם מסוכנת, נשאית של מחלה. העניינים מסתבכים כאשר מתחוור לה שמישהו מנסה להרוג אותה כדי לוודא שמוצאה יישמר בסוד. אבל יש דברים גרועים יותר מבני אודין, והירקה אינה היצור היחיד שחלף מבעד לשערים."

בגלל שמדובר בספר עב כרס, אני מחלק את המחשבות שלי על הספר למספר קבוצות:

א. הכתיבה: אני חייב לציין שהיה קשה להעביר את המח שלי, שמתוכנת לעברית- אנגלית, להכיר ולזהות מילים נורדיות. אבל כשהגעתי למחצית הספר, כבר זיהיתי את המילים בקלות והבנתי את הפרוש שלהן, מה שגרם לי להתרגש נורא. בנוסף, הסופרת יצרה עולם של דימויים שמתאים לחברה כפרית, עם קצת מאוד ידע מדעי. וגם לזה לקח לי זמן להתרגל, אבל ברגע שהתרגלתי- זה תרם מאוד לאווירה של הסיפור. למשל, הגובה נמדד ב"אנשים", כי בעולם הזה אין את השיטה המטרית, או כל שיטת מדידה מדויקת אחרת. בכללי, הכתיבה והמשלב הלשוני היו מאוד חיוניים ליצירת העולם. ולמרות שבהתחלה קצת כיווצתי את האף, הרי שמהר מאוד התחלתי לצפות לביטויים האקסצנטריים, ולתחביר המורכב. והחלק הכי חשוב, הספר מלא בתובנות ומחשבות על אנשים, שגרמו לי לחבב את הסופרת מאוד. "אנשים נעשים טיפשים כשיש יותר מהם" - זו הדוגמה החביבה עלי.

ב. הדמויות: הסיפור הזה מורכב מאנשים. הוא קורה בגלל שאנשים מתנהגים כאנשים, עם פגמים של אנשים. הנרטיב השונה של אנשים שונים מקדם את העלילה. לקח לי זמן לשים לב, שיש כמה נרטיבים שונים שמסופרים בו זמנית. ובהתחלה, כשעוד לא קלטתי את זה, נשארתי עם הרגשה מאוד מבולבלת. קחו למשל את הדוגמה הבאה: "גם היא העדיפה נשים... בערבים רקדה מסיבה אחת ויחידה: להוציא גברים מדעתם". ברגע הראשון שקראתי את זה, התעצבנתי. מצד אחד, בנית העולם מנסה להיות שיוויונית. נשים משמשות כחברות מועצה, בתפקידי מפתח, ואין תפקידים מגדריים ברורים. מצד שני, נשים לסביות הן נשים לסביות כדי לשגע גברים? לקח לי זמן להבין שהחלק הזה בסיפור מסופר מנקודת המבט של דמות מסוימת. זה הנרטיב שלה, לא של העלילה. ובסופו של דבר, זה גורם לקורא להבין דבר או שתיים על שובניזם, ומה קורה כשהחברה מרשה לשוביניזם לפרוח כי "הוא בן טובים", כי "זו מעידה חד פעמית". החברה נענשת כאשר מאפשרים לאלימות נגד נשים להתקיים בלי להענש. במידה מסוימת, הספר הזה הוא סוג של בעיטה בביצים של הפטריארכיה. הנרטיב הנשי- פמניסטי רקום כל כך טוב, שלוקח לנו זמן להבין עד כמה הוא מלווה את הדמויות, עד כמה הוא נוגע לנו בלב, ועד כמה הוא חשוב.

ג. הסיפור: כמו כל פנטזיה שבנויה על בסיס מסע הגיבור, החלק הראשון של הסיפור הוא אקספוזיציה. אבל בניגוד מוחלט לספרים כמו "הקוסם מארץ ים" או "אחוות הטבעת" לא הרגשתי צורך עז לפהק או להטביע את עצמי כשקראתי אותה. האקספוזיציה עצמה הייתה סיפור מעניין, על ילדה מעניינת, חכמה ואמיצה. ועל נסיבות הלידה והילדות שלה. גם "מסע החניכה" עצמו, הוא לא בדיוק מסע החניכה במובן הקלאסי. הגיבורה לא מצילה את העולם עם חרבות ודרקונים. יש לה את הכוחות שלה והיכולות שלה שהיא לומדת לתעל. חלק מרענן נוסף, זה שהסיפור אהבה שרץ ברקע הוא רק רקע. הוא לא מניע את הגיבורה, הוא לא גורם לה לבצע החלטות מטומטמות. הרומן לא חוטף את הסיפור. הוא כן מהווה מוטיבציה כלשהי, אבל לא העמוד שדרה של הסיפור.

וכמו כל ספר פנטזיה טוב, הסיפור גורם לנו לבחון מחדש אמונות, דעות קדומות, דברים שאנו מקבלים כמובן מאיליו בחברה שלנו. הסיפור מתכתב עם סוגיות כמו: עד כמה לאדם הקטן יש כח מול שילטון מסואב? איך דתות התפשטו בעולם, בזמנים בהם לא היה ידע חופשי ומדיה. איך שילטון בוחר להשתמש בדת, ובפחד של ההמון לטובתו. למה ביקורת שילטונית זה דבר כל כך חשוב. למה אנשים בוחרים להאמין בצורה עיוורת?

הספר גם קורץ למיתולוגיה הנורדית; עורבים, עולמות שונים, גזעים שאינם אנושיים, ואודין. אבל הספר גם בוחר לכתוב את העולם מאפס, ולא להשתמש במיתולוגיה במאה אחוז.

דברים שלא היו מובנים לי: לפי מה יודעים באיזה יום כל אחד אמור להגיע לטקס? זה היה ממש לא ברור בסיפור.

אז האם אני ממליץ על הספר הזה? כן, ובלב שלם. הספר הזה מתאים לכל מי שחובב.ת פנטזיה, תרבות, מיתולוגיה, דמויות אנושיות, וקונפליקטים בין טוב לרוע. לדעתי הספר הזה מתאים לחובבי הארי פוטר, רובין הוב, סנדרסון (הערפילאים, לא מלחמת הנפילים) ועוד מהסגנון הזה.

אזהרת טריגר, הספר עוסק באונס ובאלימות מינית. לא בצורה מאוד וולגרית, אבל זה קיים בסיפור.



-בסוף הפס הספוילרים נגמרים-

פינת הספוילרים: ___________________________

טוב, בואו נדבר שניה על הירקה וטיין, למה הסצנה הזו נכתבה? הסצנה באמבטיה. זה היה כל כך מוזר 😂 באמת שלא הבנתי את הקטע הזה בסיפור. גם לא הבנתי את הדמות שלו כל כך. מצד אחד הוא כן מחכה להסכמה ממנה לפני שהוא מנשק אותה, ואז לא מנשק אותה כי היא לא רוצה. מצד שני, הוא מתפרץ לאמבטיה כשהיא מתקלחת, ועומד מולה ערום?? למה?

ובואו נדבר שניה על רימה והירקה. מצד אחד, היא לא מודעת לזה שהיא אוהבת אותו (שזה משהו שלא ברור לי. איך אפשר לא לדעת שאוהבים מישהו?), מצד שני, היא לא רוצה לנשק את טיין, כי הוא לא רימה. אז היא יודעת שהיא אוהבת אותו או לא? כתוב שהיא מבינה שהיא אוהבת אותו רק בשלב הרבה יותר מאוחר, אבל היא כן מתנהגת כאילו היא יודעת ולא יודעת לפני.

אני חייב לציין שאני סאקר גדול של אהבה שנוצרת מחברות טובה. אז אני לגמרי משפף אותם, והלב שלי נשבר בסוף.

עכשיו, אפשר לדבר על הרוע בסיפור? אני כל כך מאושר שהנבל, אורד, הוא הנבל בגלל שהוא אונס ותוקף מינית. בחברה שלנו אנשים לא מבינים שתקופה מינית זה סממן של משהו אחר, של רצון לשלוט, לקחת בכח. שאנסים הם סדרתיים, והוא באותה מידה תקף גם את הרקדנית. ושהוא גם רוצה לשלוט ולקחת בכח. כי זה מה שתוקפים עושים.

מה שאיכזב אותי, היה החלק שבו סיליה מנסה "לשכב את הדרך שלה לפיסגה". הרבה פעמים בחברות שוביניסטיות לא מאפשרים לנשים שום דרך להתקדם, ואז כשהן משתמשות בכלי פטריארכלי לטובתן, אז פתאום הן מרשעות סדרתיות. מה שכן, מאוד ברור שההורים של סיליה הם אלו שמעודדים אותה לנסות להיות חלק מאורח חיים יותר עשיר, והם אלו שבסופו של דבר בוגדים בהירקה. ז"א, הסופרת כן מנסה להוציא את סיליה לא הרעה האמתית. ועדיין, החלק הזה בסיפור ממש הפריע לי. זה לא אמור להיות חלק מסיפור כל כך פמניסטי. במיוחד לא החלק שסליה בסופו של דבר תוקפת מינית את רימה ומנסה לכפות עליו לגעת בה.

_________________________

אהבתם.ן את הסקירה הזו? דבר ראשון, הרשמו לבלוג שלי כדי לקבל התראה כשמתפרסמת סקירה חדשה. דבר שני, אני צריך אתכם. אני כרגע מנסה להגיע אל 20 פטרונים, כדי לקנות ציוד לערוץ יוטיוב שאני עובד עליו.

אני גם מנסה לקרוא יותר ספרים, כדי לכתוב יותר סקירות, כדי להצליח לסקר כמה שיותר ספרי פהטזיה כשהם רק יוצאים.

כדי שזה יקרה, אני שצריך תעזרו לי.

מה צריך לעשות? נכנסים לקישור הבא: http://bit.ly/2EVNWwM בוחרים לתת בין דולר אחד לחמש דולר, ומקבלים בתמורה: חברות במועדון הספרים, השתתפות בסקרים, ויכולת לבחור על מה אני אכתוב. וכמובן, מאפשרים לי להמשיך לכתוב באתר 💕.

אפשר למצוא אותי גם באינסטגרם: www.instagram.com/ravenclawnephilim וגם בדף פייסבוק: www.facebook.com/safrutyafa

חדי קרן עד הסקירה הבאה, אמירוס.

?היי, מה קורה 
  • White Facebook Icon

© 2023 by אמיר שטיין . Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon
להרשמה

היוש, קוראים לי אמיר שטיין    ואני בן 22.

כבר שנים שאני יודע  שבכל מקום בעולם בו אני אהיה, לא משנה מה המצב או הסיטואציה, כל חובב ספרים שאני אפגוש יהפוך מיד לחבר.

מקווה לצרף אתכם/ן לרשימה:)

כדי שתוכלו לקרוא סקירות ברגע שהן מתפרסמות, ועוד הפתעות שוות, מומלץ להרשם ממש כאן.